כלכלה התנהגותית: ׳כמה זה עולה׳ מול ׳כמה זה שווה׳ – Jolt

Facebook

Whatsapp

Twitter

Email

לפני כל החלטה שאנחנו מקבלים, אנו עושים חישוב מהיר של מה זה מצריך מאיתנו, מול מה התמורה (או התועלת) שנקבל עבור אותה פעולה. כך היה מאז ומתמיד – במודע או שלא במודע. עם זאת, במאה האחרונה, הערכים – במונחים של עלות-תועלת -על פיהם אנחנו הצרכנים מבססים את קבלת החלטות הצריכה שלנו, התפתחו בצורה דרסטית.
 

הנה סקירה קצרה של השינויים הכלכליים שמגדירים את ההתנהלות הכלכלית שלנו בשוק של החלפת עלויות בתועלות:
 
מראשית הזמן: כלכלת סחורות (Commodities Economy)
הכלכלה התעשייתית הראשונה, התבססה על צריכת סחורות כמו חומרי גלם ורכוש. מטרת היצרנים הייתה להנגיש מוצרים לקהל המשתמשים בעלות שנקבעה בין ביקוש והיצע.
לדוגמא: כאשר אמא רצתה להכין עוגה ליום הולדתו ה-5 של בנה, היא הייתה רוכשת חמאה, קמח, חלב וביצים ומכינה את העוגה במו-ידייה. 

כלכלת שירותים (Services Economy)
המשק התעשייתי מעט התקדם, חומרי הגלם הוחלפו במרכיבים מוכנים, והמוצרים המוגמרים הומרו בשירותים לתועלת הכלל.
כלומר: אותה אמא שרצתה לשמח את בנה לכבוד יום הולדתו ה-12, ניגשה עכשיו למאפייה, ורכשה עוגה מוכנה בעלות נוספת של כמה שקלים.
 

החל משנות ה90: ברוכים הבאים לכלכלת החוויה (Experience Economy)
ברגע שהמוצרים הפיזיים חדלו מלספק או לרגש אותנו, פיתחתו נכונות לשלם מחיר גבוה (אקספוננציאלית), כדי ליהנות מגירוי בלתי מוכר של חוויה מרעננת.
הפעם: במקום לשלם כמה שקלים בודדים עבור חומרי הגלם לעוגה, האמא “החדשה” מעדיפה להזמין את כל החברים של הבן שלה לבאולינג ולהעניק לו  (לחברים, ואף לה) חוויית יומולדת בלתי נשכחת.

קפה זו עוד דוגמא מצויינת להשפעות הכלכלה החווייתית על חיינו. במשך שנים רבות נסחר הקפה כמוצר (commodity) וערכו עמד על אגורות בודדות, אבל היום? אנו צורכים אותו בבתי הקפה כחוויה, ולכן ערכו עולה עשרות שקלים (לחלקינו אף מאות שקלים מדי חודש). כמו כן, לא פעם אנחנו מעדיפים – במקום לקנות מצרכים בסופר ולהכין ארוחת ערב בעלות מינימלית – לשבת במסעדה עם המשפחה או עם חברים ולקנות, במחיר הנדרש, חוויה משותפת וזכרונות שיעשירו את חוויית החיים שלנו.

במחקר שנעשה בשנת 2017 נמצא כי 72% מהצרכנים הצעירים העדיפו להוציא כסף על חוויות ולא על רכוש. היום כולנו כבר צורכים חוויות כמעט כמובן מאליו ועל בסיס יומיומי. אז למה אנחנו לא מסתפקים בזה והערכים על פיהם אנחנו מקבלים החלטות ממשיכים להשתנות? כי אנחנו למעשה ממשיכים לטפס על פירמידת הצרכים של מאסלו.

היום: ברוכים הנמצאים בכלכלה הטרנספורמטיבית המתהווה (Transformation Economy)
הכלכלה הטרנספורמטיבית היא למעשה התפתחות טבעית של הכלכלה החווייתית, שנובעת מתוך הרצון הגובר שלנו, כצרכנים, לספק את הרמה הגבוהה ביותר של היררכיית הצרכים של מאסלו: מימוש עצמי.
היא מקבלת תוקף ע”י הנכונות שלנו לשלם יותר (שוב, אקספוננציאלית) על חוויות עם פוטנציאל לשנות הדרך בה אנו חיים, עובדים ומשחקים, או לשפר את הרווחה הפיזית ו/או הרגשית שלנו.

בעידן הדיגיטלי של היום, אנחנו אמנם מחוברים יותר גלובלית, אך מנותקים יותר מקומית. לכן ה”אני” של כלכלת החווייה מוחלף אט-אט ב”אנחנו” של הכלכלה הטרנספורמטיבית, ואנחנו מחפשים סיבות עמוקות יותר להתחבר, כמו הצורך בחיבור לקהילה של like-minded people, התשוקה לטרנספורמציה אישית והשגת מטרות מקצועיות, הרצון לשינוי חברתי או הכמיהה לסביבה יצירתית.

אפשר לראות את השפעות הכלכלה הטרנספורמטיבית גם על המותגים הגדולים, שלא בכדי מקפידים להתאגד סביב ערכים טרנספורמטיביים. חברת נייק, לדוגמא, לא “סתם” מוכרת נעלי ספורט – היא למעשה מוכרת שיפור עצמי, הישגיות ונחישות.
בעתיד, כלכלה טרנספורמטיבית ככל הנראה תגדיר איפה נחיה, איך נעבוד וכיצד נשלב בין השניים.

איפה פגשתי את זה לאחרונה?

התשוקה לטרנספורמציה ושיפור, בעידן של אפשור והגשמה עצמית, מתעלה לא פעם על החשיבה הכלכלית “המיושנת” שלנו שהורגלה לקבל החלטות על פי תרגום כל תועלת למונחי עלות. הכלכלה הטרנספורמטיבית הצומחת מלמדת אותנו להחליף את החשיבה הכלכלית הרגעית (כמה עולה לי?) בחשיבה כלכלית לטווח הרחוק (כמה זה שווה לי?) ומעודדת אותנו – למעשה יותר מתמיד – לפתוח את הארנק ולשלם ממיטב כספנו. אם כי לא למטרת בזבזנות “חסרת תועלת” וצבירת רכוש, אלא למטרת השקעה בהתפתחות האישית שלנו ובעתיד החברה. העלות, כאמור, עולה אקספוננציאלית, אך גם התמורה גדלה, ולכן אנחנו נכונים יותר להתעלם מהעלות ולשלם את המחיר.
 
במטרה לבחון האם ישראל מצניעה פוטנציאל בלתי ממומש כיעד לנוודים דיגיטליים, ערכתי – בין ה22 ליוני ל22 ליולי 2018 – השוואה (של עלויות ועלויות אלטרנטיביות) בין שלושה סגנונות חיים-עבודה במאה ה-21:
–        חיי נוודות דיגיטלית בעולם,
–        חיי נוודות דיגיטלית בישראל,
–        חיי עצמאות ועבודה מהבית (בישראל).
 

אם אתם משתייכים לאחת מהקטגוריות או חושבים שאתם עשויים למצוא תועלת בתשובה לשאלה: כמה עולה לנהל חיי נוודות דיגיטלית בישראל בהשוואה לאלטרנטיבות? (גם מילוי יצר הסקרנות זו תועלת) – כנסו לתוצאות התחקיר המלא ולמידע נוסף בבלוג שלי. 

אספר שממש לקראת סיום שלב ארגון הנתונים וסיכום המספרים, הבנתי את המשמעות של הכלכלה הטרנספורמטיבית על חיינו. הבנתי שסגנון החיים שלנו באמת כמעט ולא מושפע משיקולים פיננסיים. יש לנו את הפריבילגיה לבחור ולעצב את הלייף-סטייל שלנו ע”פ מונחים – כמעט בלעדיים – של תועלת.
 
תועלות או לא להיות
החלטתי לנסות להגדיר מחדש את יחס עלות-תועלת ולהחליף את פרמטר העלות בפרמטר עלות-הלייף-סטייל. כלומר: אורח החיים שאנחנו חיים, זה המחיר שאנחנו משלמים עבור תועלת נדרשת.

לדוגמא:
עדן, בת 25, רווקה, מעצבת גרפית, פרילנסרית בתחילת דרכה, סיימה את לימודיה לאחרונה בצפון והחליטה שהגיע הזמן לעבור אל העיר הגדולה. מחפשת להתערבב עם בני גילה, להכיר, לגלות, ליהנות מסצנת בתי קפה מגוונת ביום ומחיי לילה עשירים. בתחילת השנה היא תעבור לגור בתל אביב, והמחיר שתאלץ לשלם בתמורה לרשימת התועלות המפוארת הזו, יבוא לידי ביטוי בהתמודדות עם הצפיפות, הפקקים, הלחות, הרעש העירוני, סדר העדיפויות החדש (חיי החברה, למשל, שיתפסו חלק ניכר מהיומיום שלה ואולי יבואו על חשבון קידום העסק שלה או התפתחות אישית), וכן, גם במחיר המחייה. אבל לא ממש אכפת לה כמה זה יעלה לה, כל עוד היא מסוגלת לממן את זה ולתמוך בסגנון החיים שהיא שואפת ליצור לעצמה.

לשם השוואה:

שי ורוני, בני ה-29, עברו לאחרונה לדירה שכורה ברחובות. שניהם עצמאיים שעובדים מהבית ומתניידים לעיתים תכופות בארץ (בעיקר בת”א) למטרת גיוס לקוחות, פגישות, מיט-אפים, סדנאות וכו’. ההחלטה שלהם מבוססת על הרצון להנות מכל הבנפיטס של העיר הגדולה מבלי לשלם את תג המחיר המופקע על השכירות. בפועל, הם אכן חוסכים כסף על שכירות, אבל המחיר ששניהם משלמים כואב הרבה יותר במונחים של תועלת (בזבוז זמן רב בפקקים בדרך למרכז וחזרה, כעס ותסכול שמשפיעים על הפרודוקטיביות שלהם, היעדר יכולת להתאים את עצמם לאופי העיר הגדולה ולוותר על רכב וכן הלאה).

מה בכל זאת משאיר אותנו כאן?

כאשר אנשים מתרפקים על ההזדמנות לחיי נוודות דיגיטלית ומתחבטים באפשרות לאמץ לעצמם את סגנון החיים הזה, הם לא פעם שוגים כאשר הם מתנים את ההחלטה שלהם בשיקולים כלכליים. למה שוגים? כי בשלב הזה כבר היה צריך להיות להם ברור שהעלות (הכלכלית) למימון החווייה הטרנספורמטיבית מתגמדת ביחס לתמורה הטרנספורמטיבית (הקהילה, ההתפתחות האישית, היכולת להתמודד עם אתגרים וליצור איזון פנאי-עבודה, הנטוורקינג והסיפוק) שירוויחו, ואם כי המחיר האמיתי שיאלצו לשלם גם הוא במונחי תועלת: ריחוק פיזי ממרכז החיים, געגועים למשפחה ולחברים, ויתור על אזור הנוחות המוכר והידוע והתמודדות עם אתגרים וקשיי הסתגלות (=עלות הלייף סטייל).
אם כסף היה השיקול היחיד, כנראה שכולנו כבר מזמן היינו אורזים את הלפטופ ונוסעים לחיות חיים מלאי הרפתקאות בחופים הלבנים של מקסיקו. 
אז מה בכל זאת משאיר אותנו כאן?
 

המחיר האמיתי שאנחנו לא מוכנים לשלם
ההבנה הזו – שסגנון החיים הדינמי וההרפתקני של חיי נוודות, אליו אני שואפת, הוא priceless (כלכלית) אבל את המחיר האמיתי (במונחי עלות הלייף סטייל) אני לא מוכנה לשלם – הובילה אותי לגלות את הפוטנציאל הבלתי ממומש של ישראל כיעד לנוודות, התפתחות אישית, הגשמה, טשטוש גבולות ויצירת תנאים יוצאי דופן.
מעדיפים להישאר לעבוד מהבית כי “יקר מדי” לנדוד בישראל? קחו רגע ובדקו האם זה שווה את המחיר של פספוס ההזדמנויות העסקיות, ההצעות לשיתופי פעולה, פוטנציאל הפרודוקטיביות, המינגלינג החברתי והנטוורקינג העסקי, הקהילה, ההזדמנות לאיזון בין פנאי לעבודה והחוויות הבלתי נשכחות שיגדירו את מי שאתם.
 

מורן שטיאסני
יזמת, כותבת תוכן, בלוגרית ונוודת דיגיטלית בישראל.
אוהבת את העשייה שלה, אוהבת את החיים ומנסה לשלב בין השניים.
http://www.digital-valley.co.il/